מאי 04 2010

תביעה נגד קאנטרי קלאב- תביעות על פציעה בקאנטרי קלאב

1.           התובעת, ילידת שנת 1954, תהיה מיוצגת בתביעה זו ע"י משרד ב"כ הנ"ל.

2.         הנתבעת מס' 1 הייתה בכל עת רלבנטית לתביעה זו קאנטרי פרטי המעניק למנוייו שירותי בריכה, חוגים וספורט.

3.         הנתבעת מס' 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר בכל המועדים הרלבנטים לתובענה זו ביטחה את הנתבעת מס' 1 בפוליסת צד ג' ו/או בכל פוליסה רלבנטית אחרת הנותנת כיסוי ביטוחי לנזקים מסוג אלו אשר ארעו לתובעת.

4.         התובעת תטען כי הנתבעת מס' 1 חברה בפיצויה בגין נזקיה תוצאת התאונה, והנתבעת מס' 2 חבה בפיצויה מאחר וביטחה את הנתבעת מס' 1.

5.         התובעת תטען, כי לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתאונה וכי הנזק נגרם ע"י נכס אשר לנתסעת מס' 1 הייתה שליטה מלאה עליו, וכי הארוע שגרם לפגיעה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת מס' 1 לא נקטה זהירות סבירה ולכן נטל הראיה עליה להוכיח כי לא היה בארוע התאונה התרשלות שתחוב בגינה.

6.         לחילופין תטען התובעת כי התאונה ארעה עקב רשלנותה הבלעדית ו/או המכרעת והחמורה של הנתבעת מס' 1 ו/או מי מעובדיה ו/או שלוחיה ו/או נציגיה ו/או מי מטעמה אשר התבטאה, בין היתר, במעשיהם /ואו במחדליהם ו/או בהפרת חובות חקוקות כמפורט להלן:

א.         אפשרו לתובעת וכל משתמשי הג'אקוזי לעלות ולרדת במדרגות אשר עליהן היו מותקנים פלסטיקים שאינם מקובעים למקום, על אף שהמדרגות היוו סכנה ממשית לשלום המשתמשים בג'אקוזי. ו/או,

ב.         לא דאגו לסלק את הפלסטיקים ו/או לתקנם עובר לתאונה נשוא התביעה למרות שאירעו תאונות נוספות קודמות בעת הירידה במדרגות. ו/או,

ג.          אפשרו לתובעת ולכל משתמשי הג'אקוזי להתשתמש במדרגות המובילות אליו על אף כי לא הודבק עליהן פס למניעת החלקה. ו/או,

ד.         לא פיקחו ו/או לא פיקחו כיאות על המדרגות ועל מצב תחזוקתן. ו/או,

ה.         לא נקטו בכל פעולה שהיא לאזהרת מבקרי הקאנטרי והמשתמשים בג'אקוזי, מהסכנה בעת העליה והירידה במדרגות. ו/או,

ו.          עשו מעשה שלא כדין ולחילופין חדלו מחובה משפטית כאשר המעשה או המחדל סיכנו את החיים, הבטיחות, הבריאות או הנוחות של ציבור המבקרים בקאנטרי והתובעת בתוכם. ו/או,

ז.          לא נהגו דרך שבעלים ו/או מחזיקים ו/או עובדים סבירים של קאנטרי היו נוהגים באותם נסיבות.

7.         בעקבות התאונה איבדה התובעת את הכרתה והובהלה לבית החולים "העמק". בבית החולים, אובחן כי היא סובלת משבר בחלק הריחקני של עצם הרדיוס ושבר של הסטילואיד האולנרי, ומחבלות בכתף ובירך הימנית.

בבית החולים בוצע שחזור והיד קובעה בגבס.

בתום הטיפול שוחררה התובעת לביתה עם המלצה לטיפול אנלגטי ומעקב רפואי אורטופדי.

העתק תעודת חדר המיון מצ"ב כנספח א'.

8.         חמישה שבועות לאחר התאונה הוסר הגבס מידה של התובעת וידה קובעה באמצעות סד גבס למשך מס' שבועות. לאור כאביההעזים והרעד באצבעות ממנו סבלה, הופנתה התובעת לטיפולי פיזיוטרפיה והחלה ליטול טיפול אנלגטי.

התובעת עברה סדרות טיפולי פיזיוטרפיה בחודשים יוני יולי אוגוסט 2002.

העתק דו"ח הטיפולים מצ"ב כנספח ב'.

9.         באוגוסט 2002, משלא חל כל שיפור בכאביה של התובעת, הופנתה לביצוע טיפולי ריפוי בעיסוק אשר כללו בין היתר טיפולי אמבטיות, הפעלה ושימוש בסד מיוחד למשך מס' רב של חודשים.

במקביל הופנתה התובעת בתאריך 15/12/02 לבצע בדיקת תחושה MONOFILMENT אשר הצביעה על ירידה בתחושה באצבע הראשונה, השלישית וקצה האצבע הרביעית.

בדו"ח המכון לריפוי בעיסוק מיום 26/9/02 נקבע כי התובעת סובלת מכאבים, רדימות, תחושותיה וקושי ביישור אצבע 3.

10.        במסגרת טיפולה של התובעת אצל ד"ר קרסניאנסקי וד"ר רינות אובחנה התובעת כסובלת מ- CRPS או SHOULDAR HAND SYNDROM.

בעקבות אבחנה זו הופנתה התובעת לטיפול במרפאת כאב שם הומלץ לה על טיפול תרופתי ובהמשך על טיפול בחסמים וב- TENS.

11.        בעקבות התאונה סובלת התאונה מבעיות שונות, ובעיקר מכאבים תמידיים ומתגברים בכף ידה הימנית ובזרוע הימנית תוך הגבלה בסגירת כף היד (אגרוף), הגבלה ביישור האצבעות, נימול, קור ורעד באצבעות, וכאבים עזים בכל פעולה פשוטה הכרוכה בהפעלת כף יד ימין. ידה של התובעת מתעייפת לאחר ביצוע כל פעולה והיא נאלצת לתת לידה מנוחה לעיתים תכופות.

התובעת אובחנה כסובלת מ RSD- סיבוך מקובל לאחר חבלה או שברים בשורש כף היד, כאשר התסמונת מתבטאת בכאבים, הגבלות בתנועה, הפרעה בתחושתיות וסימני דיסטרופיה בעור.

בבדיקת מיפוי עצמות מיום 10/9/03 הוגדמו 2-3 ריכוזים הממוקמים בשורש כף היד.

העתק התיעוד הרפואי הרלבנטי מצ"ב כנספח ג'.

12.        פרופ' שטהל, מומחה בכירורגיה אורטופדית, קבע את נוכתה הרפואית הצמיתה של התובעת כתוצאה מפגיעותיה בתאונה בשיעור 40% לצמיתות.

העתק חוות דעתו של פרופ' שטהל מצ"ב כנספח ד'.

13.        התובעת תטען כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית.

14.        עובר ליציאתה לפנסיה מוקדמת בשנת 1998 עבדה התובעת כאחות אחראית במרפאת בריאות הקהילה בעפולה.

עם יציאת התובעת לפנסיה מוקדמת החלה התובעת לטפל בנכדיה באופן סדיר ובמקביל עסקה ביצירת עבודות יד לרבות תפירה, ציור על עץ ויצירת תכשיטים.

את העבודות אשר עשתה התובעת נהגה לתת כמתנות בחגים ובאירועים, ובכך למעשה חסכה הוצאת סכומים ניכרים על מתנות וביגוד לעצמה, לבני משפחתה וחבריה.

15.        התובעת תטען כי אלמלא התאונה הייתה יכולה להמשיך ולהתפרנס מעבודה הן בתחום הרפואי, והן בתחום מלאכת היד.

16.        בעקבות התאונה ולאור הכאבים העזים והמגבלות התפקודיות מהן סובלת התובעת, נאלצה להפסיק את מכלול פעילויותיה.

כל פעולה הכרוכה בהפעלת יד ימין, ידה הדומיננטית של התובעת, ולו הפעולה הפשוטה ביותר, הסבה לתובעת כאבים עזים והפכה לבלתי אפשרית.

17.        בשל נזקיה מהתאונה נזקקה התובעת לטיפולים רפואיים, ונגרמו לה בעבר, וייגרמו לה בעתיד הוצאות הכרוכות בקבלת הטיפולים.

18.        בשל נזקיה מהתאונה נפגע כושר תפקודה היומיומי של התובעת, והיא נזקקה לעזרת צד ג' ולעזרת קרוביה, שכן מיום התאונה ועד היום מקובעת ידה הימנית באביזרי קיבוע שונים. התובעת נזקקת לעזרה יומיומית בבישול, גיהוץ ובכל עבודות הניקיון שכן אינה יכולה לבצען כבעבר.

19.        בשל נזקיה מהתאונה נזקקה התובעת לנסיעות מיוחדות ונגרמו לה בעבר ויגרמו לה בעתיד הוצאות הכרוכות בנסיעות.

20.        מיום התאונה ולאור מגבלותיה של התובעת, קבעו הרופאים כי עליה להימנע מנהיגה ברכב, ולפיכך נאלצה התובעת לבצע את כל נסיעותיה בעזרת מוניות הגורמות לה להוצאות מרובות לצרכי ניידותה.

21.        בעקבות התאונה נגרמו לתובעת נזקים מיוחדים כדלקמן:

א.         הפסד שכר-                                           100,000 ש"ח.

ב.         עזרת הזולת, לרבות ע"י בני משפחה                    100,000 ש"ח.

ג.          נסיעות                                                  30,000 ש"ח.

ד.         טיפולים רפואיים ושונות, לרבות חוו"ד   20,000 ש"ח.

ה.         ניידות                                                   30,000 ש"ח.

סה"כ                                                                280,000 ש"ח.

22.        בית המשפט הנכבד מתבקש להעריך את נזקיה הכלליים של התובעת בראשי הנזק הבאים:

א.         הפסד השתכרות.

ב.         עזרת הזולת.

ג.          הוצאות רפואיות.

ד.         הוצאות נסיעה.

ה.         כאב וסבל.

ו.          ניידות.

23.        לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה.

24.        אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעות לדין, ולחייבן ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את מלוא נזקיה המיוחדים והכלליים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ.תביעה

סגור לתגובות

התגובות סגורות.