ינו' 20 2011

רשלנות רפואית- זיהום / זיהומים

להלן סקירה בקצרה של פס"ד בנושא רשלנות רפואית- זיהומים- זיהומים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 8842/08

וערעור שכנגד

בפני: כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט י' עמית

המערערים 1. עזבון המנוח גדעון לב ארי ז"ל

והמשיבים שכנגד: 2. נירה לב ארי

3. מתן לב ארי

4. נעמה לב ארי

נ ג ד

המשיבים 1. ד"ר סרנת אריה

והמערערים שכנגד: 2. ד"ר יצחק גרשון

3. משרד הבריאות

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת"א 2473/02 [פורסם בנבו] שניתן ביום 11.9.2008 על ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב

הליך פשוט של עקירת שן בינה הסתיים בזיהום קטלני ונדיר מסוג N.F. אשר התפרץ בגופו של המנוח. המנוח עבר ניתוח קשה, היה בהליכי התאוששות, ולבסוף לקה בדום לב ונפטר. המערערים הגישו תביעת רשלנות כנגד המשיבים 1-2, רופאי השיניים שטיפלו במנוח בטענה, שהמשיבים התרשלו בכך שלא זיהו את הדלקת במועד ולא טיפלו במנוח כנדרש, וכנגד המשיב 3, בית החולים. ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה את התביעה ומכאן ערעור זה. מאחר שהוסכם בין המערערים לבין בית החולים כי המחלוקת ביניהם תוכרע בנפרד על דרך הפשרה פסק-הדין דנן עוסק בעניינם של המשיבים 1 ו-2 (להלן ביחד: המשיבים). המחלוקת מתמקדת בשאלה אם מצבו ומראהו של המנוח בימים שקדמו להחשתו לבית החולים יכולים היו לרמז על התפרצות המחלה באופן שניתן היה לאבחנה מוקדם יותר.

ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' עמית, בהסכמת השופטים א' חיות וע' פוגלמן) דחה את הערעור, מהטעמים הבאים:

הגם שגירסת המשיבים, לצד חלק מקביעותיו של בימ"ש קמא, אינן נקיות מספקות, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי המשיבים נהגו ברשלנות.

בימ"ש קמא קבע, כי אף שהמשיבים ניהלו את רישומיהם הרפואיים בקיצור ובצמצום, אין להעביר את נטל השכנוע אליהם, שכן אופן הרישום תאם את דרך הפעולה הנהוגה בשגרה במרפאת השיניים שלהם ושל רופאים בני גילם, בהיותם שייכים ל"דור הישן" של הרופאים. כן ציין ביהמ"ש כי אין מדובר בהיעדר רישומים, אלא בצמצום הפרטים המופיעים ברישום – בכך נקלע בימ"ש קמא לטעות כפולה.

ראשית, גם בהנחה שרופאים בעלי ותק כשל המשיבים נוהגים לרשום בצורה לאקונית, אין לכך כל נפקות ביחס לשאלה אם הרישום חסר או מצומצם. במסגרת חובת הרישום אין רלוונטיות למספר שנות עיסוקו של הרופא ולמידת הוותק שלו במקצוע. החובה היא חובה אחת, זהה, המשותפת לכל רופא המנהל רישומים רפואיים והיא מעוגנת כיום בסעיף 17 לחוק זכויות החולה; שנית, בימ"ש קמא עמד בפסק דינו על כך שברישומיהם של המשיבים לא נמצא כל אזכור למס' פרטים. בנסיבות, אין לומר כי מדובר בתיעוד לקוי של האירועים המתוארים או ברישום מצומצם ובלתי ממצה, אלא בהיעדר תיעוד, המהווה חסר ברשימות רפואיות.

לפיכך, בכל הנוגע לאירועים (המפורטים) אשר כלל לא תועדו על ידי המשיבים, הרי שיש בסיס לטענה כי נטל השכנוע לגביהם מוטל על המשיבים. עם זאת, אף בהנחה של העברת הנטל כאמור, לא עלה בידי המערערים להוכיח את רשלנותם של המשיבים, קרי, כי מצבו של המנוח עד ליום ראשון ה-29.7.2001, עת ביקר במרפאתם של המשיבים בפעם האחרונה (לפני שהוחש ביום 31.7.2001 לבית החולים), היה כזה שהיה על המשיבים לאבחן או לחשוד כי המנוח לקה בזיהום נדיר ביותר, במיקום נדיר ביותר בגוף.

שכן, חולה רשאי לצפות כי הרופא יביא בחשבון גם אפשרות של מקרה נדיר. על רופא מומחה להיות מודע לאבחנות חלופיות גם אם הן נדירות. אך זאת, מקום בו היו בפני הרופא ממצאים ונתונים שהיו גורמים לרופא סביר לאבחן או לחשוד כי החולה סובל מאותה מחלה או תופעה נדירה. במקרה דנן, לאור מאפייניו הייחודיים של הזיהום בו לקה המנוח, מאזן ההסתברויות נוטה לכך שמצבו של המנוח התדרדר במהירות ביממה שלפני אשפוזו, מבלי שהייתה למשיבים דרך לדעת על כך לפני כן ולפעול לאשפוזו המיידי. במצב דברים זה, אין לייחס רשלנות למשיבים בכך שלא חשדו בכך שהמנוח סובל מזיהום N.F, להבדיל מזיהום דנטלי-מקומי רגיל, שהטיפול המקובל והאפקטיבי לגביו הוא טיפול אנטיביוטי.

רשלנות רפואית

סגור לתגובות

התגובות סגורות.