מרץ 01 2010

רשלנות רפואית ברית מילה / בברית מילה

ברית מילה, היא מצווה ביהדות המבוצעת בתינוקות בגיל 8 ימים ע"י רב מוהל, אך ההליך מבוצע גם בגברים בוגרים בשל סיבות חברתיות ורפואיות ובתינוקות צעירים יותר כאשר מדובר בתינוקות בני דתות אחרות. במהלך תהליך המילה, חותכים ומסירים את העורלה העוטפת את ראש הפין.

תהליך המילה המסורתי ביהדות כולל שלושה שלבים – המילה, הפריעה והמציצה.

לרוב טרם שלושת השלבים הללו משחיל המוהל מפריד מתכתי לפתח העורלה על מנת לבתק את הרקמה המחברת בין העורלה לעטרת הפין. לאחר מכן, מבצע המוהל את המילה, שהיא בעצם חיתוך העורלה ע"י סכין. לאחר מכן מתבצעת פריעה שהיא קילוף העור הדק מעל העטרה. שלב זה מבצע המוהל בעזרת ציפורן אגודלו. השלב האחרון הוא מציצת הדם מהפין. שלב זה מבצע המוהל בפיו.

ההליך יכול להתבצע גם ע"י רופא מוסמך. כאשר רופאים מבצעים את ההליך, הם משתמשים במכשור מורכב יותר. בארה"ב נהוג להשתמש ב"תופסן גומקו" אשר מבצע חתך בעורלה ומרחיק אותה מהפין, נסגר על העורלה עם העור שמתחתיה וכך חוסם את כלי הדם. לאחר מכן העורלה נכרתת ומסירים את המכשיר.

לביצוע המילה ע"י רופא יתרונות רבים – סטריליות יתרה, בקרה מדויקת יותר על כמות העור שמוסר, הפחתת דימום ויכולתו של הרופא להשתמש בחומר מאלחש ולהתמודד עם מצבי חירום רפואיים.

אך לשימוש במכשיר גם חסרונות – ההליך ארוך יותר ממילה מסורתית – עלול לקחת עד 15 דקות לעומת שניות בהליך המסורתי. כתוצאה מכך הכאב רב יותר, ועלול לגרום לרגישות יתר באזור עד לחצי שנה ממועד הניתוח.

להליך סיכונים רבים, אשר לפי הסטטיסטיקה מתרחשים באופן תדיר יותר כאשר המילה מתבצעת ע"י מוהל.  במקרים של נזק רב במיוחד ניתן לתבוע את מבצע המילה ברשלנות רפואית עד הגעתו של הניזוק לגיל 25.

ישנו תיעוד של מקרים בהם בשל תהליך "המציצה" הנ"ל, נדבקו תינוקות בהרפס משפתיו של המוהל. ההליך כרוך בדימום, אשר עשוי לגרום לנזקים רבים, לעיתים בלתי הפיכים. ישנם מקרים של ציסטות באיבר המין, זיהומים, לעיתים יש צורך בכריתת חלק מאיבר המין. הניתוח הנפוץ ביותר עקב רשלנות במילה הוא ניתוח להרחבת פתח השופכה.

גם למילה המתבצעת אצל מבוגרים ישנם סיכונים כגון דימום כבד, והסרת עור רב מדי.

בפס"ד ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב ניסים זאב, פ"ד נה(5) 241, נמצא המוהל כאחראי ברשלנות רפואית בשל נמק באיבר מינו של התינוק. המילה התבצעה ע"י הרב ניסים זאב, אשר בתום ההליך חבש את איבר מינו של התינוק. לאחר ששם לב לדימום על התחבושת, חזר וחבש אותו שנית, הפעם בצורה הדוקה יותר כשהוא גורם לקרישת הדם ע"י אצבעו. הרב ביקר בבית המשפחה עוד באותו ערב והמצב נראה תקין. למחרת הגיע הרב לבדוק את התינוק, וגילה כי על איבר המין כעת ישנו כתם חום. תגובתו לתופעה הייתה כי הכל תקין ומדובר בדם קרוש בלבד. בימים שלאחר מכן המשיך לבדוק את התינוק ואישר כי הכל כשורה. התינוק המשיך לינוק ולהטיל מימיו כרגיל. כמה ימים לאחר מכן, שמה לב האם שהתינוק מטיל מימיו מאזור הקרוב יותר לבסיס איבר המין וסובל מהקאות ושלשולים. כאשר הגיעו לביה"ח,  אובחן כי התינוק סובל מנמק ובמגע קל נשרו כשני שליש מאיבר מינו.

ההורים תבעו לפיצויים בגין הנזק את ביה"ח, הרב והמדינה.

השאלה הראשונה שעלתה, היא האם להכיר במוהל כאדם העוסק ברפואה. בהמ"ש קבע כי ברית המילה מתבססת על רעיון דתי ברובו, וכי אומנם על האדם המבצע את המילה להיות בעל הסמכה ומיומנות, אך אין חובה כי יהיה רופא מוסמך. כיום אין פיקוח על מוהלים, ורבים מהם פועלים ללא רישיון והסמכה חוקית. על כן, לא מוטלת עליו אותה חובת זהירות אשר מוטלת על רופא מוסמך. עם זאת ובשל כך, מוטלת עליו חובת זהירות בביצוע מעקב אחר מצבו של התינוק. במידה ומאתר המוהל בעיות המתרחשות עקב המילה עליו להפנות את התינוק לבדיקה ע"י רופא מוסמך ולא להתעלם מהבעיה כפי שעשה במקרה דנן.

הוכרע כי המוהל הוא האחראי לנזק. חבישתו ההדוקה מדי היא שגרמה לנמק, ובנוסף אי הפניית המשפחה לביה"ח כאשר ראה כי על איבר מינו של הילד מתפתח כתם, כל אלה מהווים רשלנות רפואית מצידו.

בדיון בנוגע להיקף הפיצויים, הובאו בחשבון טיפולים רפואיים להם יידרש התינוק בהמשך חייו.

סגור לתגובות

התגובות סגורות.