מאי 20 2010

רשלנות רפואית בניתוח / בחדר ניתוח

עוד טל נבו

עו"ד טל נבו

רשלנות רפואית בניתוח הוא נושא פופולרי מאד בימים אלו.

תביעות רשלנות רפואית בניתוחים הן לצערנו נפוצות מאד. ניתוח הוא פעולה חודרנית שמצריכה בדרך כלל עבודה אינטגרטיבית של צוות שלם שיורכב בד"כ מרופא מנתח מרדים, ואחות חדר ניתוח. הפסיקה מחייבת לבצע את הניתוח לאחר שהוסבר למטופל הצורך בניתוח, האפשרויות החלופיות, הסיכונים, תופעות הלוואי הקשורות לניתוח, וסיכויי הצלחתו. בפועל פעמים רבות המטופל לא מקבל את כל ההסברים הנדרשים, ואז ניתן לתבוע את המנתח בעילה של ביצוע ניתוח ללא קבלת הסכמה מדעת.
מקרי רשלנות רפואית בחדר ניתוח

הרשלנות בחדר ניתוח יכולה להתרחש בשלבים שונים, מן ההכנה עצמה לניתוח, ועד לרשלנות בטיפול וההתאוששות שלאחר הניתוח. הרשלנות בחדר הניתוח יכולה להיות לא רק בטיפול עצמו, אלא גם בהכנת החדר או הכלים לניתוח. לדוגמא שימוש בכלי ניתוח שאינם סטריליים ויכולים לחשוף את המטופל לזיהומים.

רשלנות רפואית בחדר ניתוח

•    אי מתן מידע על אופציות חלופיות לניתוח- לדוגמא, כאשר המנתח מתלהב לבצע ניתוח, למרות שייתכן וניתן לפתור את הבעיה גם באמצעות טיפול תרופתי.
•    ניתוח ללא הסכמת המטופל-  על מנת שהניתוח יתבצע לפי החוק נדרשת הסכמתו של המטופל לביצוע הניתוח.
•    רשלנות בהכנה לניתוח- ביצוע ניתוח דורש בדרך כלל הכנה של המטופל, הכוללת גם בדיקה מוקדמת, לדוגמא, בדיקות דם, אק"ג, שתן, ועוד, על מנת למנוע סיבוכים אפשריים במהלך ביצוע הניתוח.
•    ביצוע ההליך הרפואי בחוסר מיומנות ומקצועיות תוך הפרת חובת הזהירות וסטייה מאמות המידה הנדרשות מרופא סביר.
•    אי קיום מעקב רפואי אחר תוצאות הבדיקות ומצבו הרפואי של המטופל לאחר ביצוע הניתוח.
•    סיבוכים בהתאוששות והטיפול לאחר הניתוח.
•    רשלנות במתן תרופות, מתן תרופות שאינן מתאימות מבחינת סוג ומינון ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשירים.
•    אי הקפדה על סטריליות של כלי הניתוח, או הבגדים שלובשים הצוות והמטופל, שיכולים לחשוף את המטופל לזיהומים.
•    התעלמות מסיבוכים שמתרחשים במהלך הניתוח
•    סיבוכים במהלך ההרדמה.
פסק דין – פסקי דין- רשלנות רפואית בניתוח
ת.א. 0093/02 איתמר נ' מ"י- התובע הגיש תביעת פיצויים נגד הנתבעות בשל נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו במהלך ניתוח שעבר בבית החולים איכילוב המופעל על ידי הנתבעות (מדינת ישראל ועיריית תל אביב יפו). במהלך שנת 2001 חש התובע בגוש ביד ימין ולכן פנה לרופא. אורטופד מטעם קופת החולים הפנה את התובע לבדיקת MRI. בהמשך לבדיקה זו הופנה התובע לבדיקה נוספת- ביופסיית מחט תחת בקרת CT על מנת לקבוע האם מדובר בגידול שפיר או ממאיר. בדיקה זו לא העלתה תוצאה חד משמעית. בהמשך עבר התובע ניתוח להוצאת הגוש, כאשר במהלך הניתוח בוצעה כריתה מלאה של הגידול, כולל הגיד של שריר הביצפס שהיה בתוך רקמת הגידול. הדוח שלאחר הניתוח קבע שהגידול אינו ממאיר. לאחר ביצוע הניתוח הופיע אצל התובע שיתוק של העצב הרדיאלי. בדנן, קובע בית המשפט כי הצוות הרפואי לא מסר לתובע את כל המידע הנדרש משום שלא הסביר לו שיש סיכוי שידו תישאר משותקת בעקבות הניתוח. בית המשפט פסק לתובע פיצוי של 100,000 ₪.

סגור לתגובות

התגובות סגורות.