יוני 13 2010

התיישנות ברשלנות רפואית / בתביעות/ בתביעת רשלנות רפואית

רשלנות רפואית התיישנות

כללי ההתיישנות החלים בתביעת רשלנות רפואית הם כללי חוק ההתיישנות התשי"ח- 1958 (להלן: החוק). זמן ההתיישנות בתביעה שאיננה במקרקעין קבוע בסעיף 5(1) לחוק והוא עומד על 7 שנים. כך למעשה התביעה תתיישן תוך 7 שנים מיום ביצוע ההתרשלות.

השהיית תקופת התיישנות ברשלנות רפואית

ישנם מצבים בהם תקופת ההתיישנות מתחילה במועד מאוחר יותר. במקרה של רשלנות רפואית האירוע הרלבנטי ביותר הוא קטינות. במקרה של קטינות, מתחילה תקופת התיישנות לפי סעיף 10 מגיל 18. כך, תקופת ההתיישנות על רשלנות רפואית שבוצעה בקטין מתחילה בגיל 25. יחד עם זאת, דוגמא נוספת שעשויה להיות רלבנטית היא הכלל הקבוע בסעיף 14 לחוק המתייחס לשהות מחוץ למדינה של התובע או הנתבע שבעקבותיה לא היה ניתן לבצע את הבירור המשפטי.

עצירת תקופת התיישנות בתבתיעות רשלנות רפואית

קרי, כאמור ביום ביצוע הרשלנות. יחד עם זאת, ישנם חריגים שבהם לא ברור לתובע מתי בדיוק בוצעה הרשלנות ולכן, הם עוצרים את תקופת ההתיישנות. סעיף 8 קובע לעניין זה: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". דוגמא טובה למקום שבו עשוי לחול סעיף 8 הוא ניתוח רפואי שהנזק ממנו התגלה רק כעבור מספר שנים. סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין התשכ"ח-1968 (להלן: הפקודה) דן בהולדת העילה ברשלנות. בית המשפט קבע מאוחר יותר בפסיקה כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא זה שיחול לעניין עובדות או קשר סיבתי, וסעיף הפקודה יחול בעניין של גילוי הנזק.

פסקי דין- פסק דין- התיישנות ברשלנות רפואית

ע"א 8316/06 ארגי' נ' שירותי בריאות כללית- ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעת המערער וקבע כי אין להטיל על המשיבים אחריות לנזקים הכבדים שנגרמו לו כתוצאה משלשולים שסבל מהם בגיל 3 חודשים שגרמו לו לשיתוק מוחין, נכות קשה, ונזקים נוספים. בית המשפט קיבל את הערעור נגד המשיבה השנייה, עיריית תל אביב. לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות אם נעלמו מהתובע עובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למונען תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. במקרה דנן קובע ביהמ"ש שאכן מדובר בעובדות מסוג זה. לפי בית המשפט יש בגילוי התיעוד בספר הקבלה לבית החולים ובגילויו של מסמך חדר המיון כדי להביא להערכת תקופת ההתיישנות. הבדיקות שבוצעו ותוצאותיהן הן עובדות מהותיות הנדרשות לשם ביסוסה של תובענה בעלת סיכוי ממשי, כאשר מדובר בתובענה שעילתה רשלנות באבחון. כמו כן גם עומדת בעינה טענתו של המערער לפיה קיומו של מסמך חדר המיון לא היה ידוע לו מפאת סיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול לגלותן. לגופו של עניין בית המשפט קובע שהייתה רשלנות מצד הצוות המקצועי בבית החולים אך לא בקופת החולים. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בשאלת הפיצויים.

לשאלות בנושא התיישנות בתביעת רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון 0524787850

סגור לתגובות

התגובות סגורות.