אוג' 07 2009

התיישנות תיק רשלנות רפואית

מאת: admin

בדומה לרוב התביעות בתחום הנזיקין, גם הרשלנות הרפואית, כעילה לתביעה, מוגבלת תחת מגבלת ההתיישנות. מגבלה זו נמצאת בתהליך של שינוי, במסגרת הצעת חוק משנת 2004, אשר עתידה לשנות את פניהן של ההתיישנות בכלל, ותביעות הרשלנות הרפואית בפרט. נציג כאן את המגבלות החלות על תביעת רשלנות רפואית על פי החוק והפסיקה הנהוגים כיום, משום שקבלתו של החוק החדש מתעכבת כבר מספר שנים.

התיישנותה של תביעה ככלל, חלה כעבור שבע שנים מיום התגבשותה של עילת התביעה. משמעות התיישנותה של עילת תביעה הינה שאין היא מזכה יותר את הנפגע בזכות לתבוע בגינה, אך מאידך, אינה מונעת ממנו למצות את זכויותיו בכל דרך אחרת.

בשל היות מועד ההתיישנות מהותי ביותר כאמור לעיל, חשוב לאבחן בצורה טובה את מועד התגבשותה של עילת התביעה, כלומר, את המועד בו נכנסה לראשונה לתוקף הזכות לתבוע בגין המעשה הרפואי הרשלני והנזק שנוצר בעקבותיו. בהיבט זה חשובה מקצועיותו של עורך הדין על מנת לאבחן את נקודת הזמן הזו באופן מדויק במקרה הספציפי – מן ההיבט המשפטי ומן ההיבט הרפואי, נדרשת חוות דעתו של רופא מומחה.

באופן כללי, הזכות לתבוע מבשילה ברגע גרימת הנזק או ברגע גילוי הנזק, אך זאת תוך עמידה בתנאים הכלליים של הזכות לתבוע נזק, זכות המעוגנת בדיני הנזיקין, נזכיר תנאים אלו כאן בקצרה.

תנאים כלליים להוכחת תביעת נזק:

קיומה של חובת זהירות – תנאי זה מתקיים כמעט באופן גורף בין מטופלים למטפליהם, מעצם טבע היחסים בין מטפל למטופל. הנקודה העיקרית אם כן היא הוכחת חובת הזהירות במקרה הקונקרטי. האם התקיימה חובת זהירות בין המטפל למטופל בנוגע לנסיבות והנזק הספציפיים והאם יכל המטפל או אמור היה, במסגרת אותן נסיבות, לצפות את קרות הנזק. אם התשובה לשאולת הנ"ל חיובית, הרי שמתקיימת חובת הזהירות.

הפרת חובת הזהירות – ההתרשלות – התנאי השני אותו נדרש להוכיח במסגרת תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית הינו שהתנהגות המטפל אכן חרגה מסטנדרט התנהגות ראוי הנהוג בפרקטיקה המקובלת. רמת המקצועיות הנדרשת מרופא לצורך עמידה בקרטיריונים של סטנדרט זה, הינה כרמתו של "הרופא הסביר" בעל רמה מקצועית טובה. אין ספק, ההגדרה עמומה, מטרתה לאפשר לבית המשפט 'מרחב תמרון' והתייחסות פרטנית בכל מקרה לגופו. אבחנה חשובה במסגרת זו נדרשת בין 'התרשלות' ל'טעות', אך אין היא מעיקרו של מאמר זה.

הקשר הסיבתי בין ההתנהגות הרשלנית לנזק שנגרם – על התובע להוכיח כי ההתנהגות הרשלנית היוותה את הסיבה המכרעת לגרימת הנזק. ואלמלא אותה התנהגות, היה החלק הארי של הנזק נמנע. גם אם שורה של נסיבות מצטברות הביאה להיווצרות הסיטואציה שבה יכול להיגרם נזק, הרי שההתנגות הרשלנית היא אכן זו שהוציאה את הנזק מן הכוח אל הפועל.

תנאי אחרון זה הינו בעל משקל משמעותי בקביעת נקודת התגבשות התביעה ברשלנות רפואית, ומכאן שמהותי לגביי קביעת תוקפה של תביעה במקרה רשלנות רפואית. בעוד שבנזקים שנגרמים לרכוש אנו יכולים להעריך ולזהות את הנזקים באופן מיידי, הרי שבכל הקשור לרפואה, איבחונו של רופא יכול להתגלות כרשלני גם בחלוף שנה, שנתיים, חמש שנים ואף יותר, מיום האבחון עצמו. דוגמה לכך הינה אי זיהוי של גידול כממאיר. בעוד שבאופן כללי, תחילת ה'ספירה' לצורך עניין התיישנות מתחילה ביום גרימת הנזק, הרי שבמקרים כנ"ל, תחל הספירה רק מן היום בו נתגלה הנזק, ולא ביום קרותו. כלומר, שבע שנים מיום איבחון נכון של הגידול שהתפשט בינתיים, כממאיר, כאשר כמובן שתידרש הוכחה כי אכן המדובר באותו הגידול. אך 'השעייה' זו של תחילת ספירת ההתיישנות מוגבלת גם היא ותוקפה של התביעה לא יעלה על עשר שנים מיום קרות הנזק גם בנסיבות של גילוי מאוחר.

מאידך, וכהגנה משמעותית, עוולת הרשלנות הוגדרה בפסיקה כעוולה מתמשכת, כלומר, כל עוד הרופא ממשיך ומתרשל בגילויו של הגידול (בהמשך לדוגמא הנ"ל) במשך תקופה, הרי שבכל יום מתגבשת עילת תביעה מחדש.

באשר לקטינים, שבע השנים מתחילות ביום בו הם מגיעים לגיל 18, ומכאן, שבאופן כללי, ההתיישנות תיכנס לתוקפה לכשימלאו להם 25 שנים, וזאת לגבי כל מקרה רשלנות רפואית שקרה להם מיום לידתם ועד גיל 18.

חשוב להבהיר, כי מרגע הגשת התביעה בבית המשפט, נפסקת 'ספירת ההתיישנות' ואין עוד משמעות לחלוף הזמן מרגע זה ואילך, בהיבט זה.

החוק מעניק לכל אדם יכולת השפעה על אורכה של תקופת ההתיישנות במתן האפשרות להאריך או לקצר את תקופת ההתיישנות מעבר לתקופה הקבועה בחוק, בחוזה. כאשר המגבלה היא שבכל מקרה תקופת ההתיישנות לא תהיה קצרה משישה חודשים. מכאן, שיש חשיבות מכרעת למסמכים הרלוונטיים שנחתמו בטרם ניגש אדם מרצון, לקבל טיפולים מסוגים רבים, וכדאי להיוועץ בעורך דין גם בטרם ביצוע הליך רפואי שכרוך בסיכון, ולא רק לאחריו…

בנימה אופטימית, יש לציין את החוק החדש שעתיד להיכנס לתוקף בעתיד: הצעת חוק ההתיישנות התשס"ד-2004, שכבר עבר בקריאה ראשונה בכנסת ומהווה שינוי לכללי הנ"ל בכל הנוגע לספירת ההתיישנות, בעיקר לגבי אורכה. לפי החוק החדש, תקופת ההתיישנות הכללית עתידה להתקצר לארבע שנים בלבד, אך במקרה של תביעת רשלנות רפואית, תתארך משבע שנים (עד עשר, במקרה של גילוי מאוחר) לכדי שמונה עשרה שנים.

חושבים שנפגעתם בעקבות רשלנות רפואית? כדאי למהר כדי למנוע התיישנות למקרה הרשלנות שלכם. צרו עימנו קשר בהקדם לקביעת פגישת ייעוץ משפטי ללא התחייבות.

סגור לתגובות

התגובות סגורות.